מה שווה חוות הדעת "גורמי המקצוע"

אנחנו מדינת בננות. אין דרך אחרת קשה להסביר את המהלך שבו נקט משרד העבודה והרווחה, כשהחליט להתעלל בזוגות חד מינים שמבקשים לאמץ ילדים. משרד העבודה מוכיח שחוות דעת מקצועיות יכולות להשתנות ע"פ מהלכים פוליטיים או לחץ ציבורי, ולכן צריך להוציא בזריזות את הטיפול בסוגית האימוץ מהמשרד, ולהקים נציבות נפרדת לאימוץ בישראל, שלפוליטיקאים אין בה דריסת רגל.

רק לפני חודש וחצי הנחה שר העבודה חיים כץ, את הצוות המקצועי במשרדו ולהכין חוות דעת מעודכנת שתוגש לבג"ץ. חוות הדעת הוגשה בעקבות עתירה של עמותת "אבות גאים". שמחו על כך שנאסר עליהם לאמץ ילדים, כאשר רק שלשום הודיעה המדינה לבג"ץ כי לא תתיר לזוגות חד מינים לאמץ ילדים.

מה שמעניין הוא שהמדינה הודיעה לבג"ץ, רק בימים האחרונים, כי משרד המשפטים ומשרד הרווחה, גיבשו עמדה מקצועית לפיה הם יאפשרו לראשונה לזוגות ידועים בציבור לאמץ ילדים, בתנאי שהם מנהלים משק בית יציב שלוש שנים לפחות, אבל לזוגות בני אותו מין הם מסרבים להחיל דין דומה.

למה ליצור אפליה מלאכותית? להקל על ידועים בציבור, ולהקשות על בני אותו מין? קשה שלא לגחך כאשר משרד העבודה בחר להשתמש שוב במינוח "גורמי המקצוע". השימוש במינוח הזה נועד להרשים כנראה את שופטי בג"ץ, אבל עכשיו מתברר ש"שגורמי המקצוע", כנראה מאוד לא מקצועיים אם בתוך שבוע הם שינו את דעתם ב-180 מעלות.

כל זה היה יכול להישמע הרבה יותר טוב, לו מנכ"ל המשרד, אביגדור קפלן, לא היה מודיע בתצהיר לבג"ץ כי "משרדו נערך לבחינה מחודשת לאחר ששמע התייחסות של מגורמי "מקצוע שונים", ועכשיו הוא מאמץ בדיוק גישה הפוכה מזו שהתנגד לה. קפלן, שהוא מנכ"ל מוערך ובעל רקורד ניהול מוכח, ניהל בעברו את קופת חולים, כלל ביטוח, בית החולים "הדסה" בירושלים, וגם שימש בעברו ראש אגף כוח אדם של המשטרה בדרגת ניצב. הוא המנכ"ל המבוגר ביותר המועסק בשירות המדינה, והוא גם בעל הניסיון הרב ביותר בניהול, בהשוואה לשאר מנכ"לי משרדי הממשלה. ולכן אני מוכן להמר שהצעד שבו הוא נקט לא נעשה על דעת עצמו, ובוודאי שלא ביוזמתו.

לא ברור האם שיקולים פוליטיים הם שעומדים מאחורי המהלך, או שמדובר בחששו של השר חיים כ"ץ, ממאבק עם ראשי קהילת הלהט"ב שאינם מוותרים בקלות, ומהווים קבוצת לחץ לא קטנה. מה שברור שמשרד העבודה יתקשה להסביר לרשויות המשפט את המהפך בעמדתו, וחוות דעתם של "הגורמים המקצועיים", לא תזכה באותה הערכה שלה היא זכתה עד היום.

אנחנו חוזרים ושומעים את צמד המילים "טובת הילד", שחוזר על עצמו, כאשר מדובר בהסדרי אימוץ. בתי המשפט נוטים לייחס חשיבות רבה לטובת הילד, ומונעים את ביצוע האימוץ עד שהם משתכנעים שאכן הושגה טובת הילד. אז מה הם אמורים לעשות עכשיו? למי הם אמורים להאמין? ל"גורמים המקצועיים", של השירות למען הילד, שכפוף למשרד העבודה והרווחה, או לצעירים בני אותו מין שמבקשים לקבל אישור לאמץ ילד?

בשל המספר הקטן יחסית של תינוקות הנמסרים לאימוץ בארץ, התפתח סחר בילדים הנקנים בחו"ל. מחירו הממוצע של ילד מסתכם בכעשרים אלף דולרים, וגם יותר. הדבר תלוי בהיצע ובמדינה ממנה מגיעים הילדים. ישנם מקרים שבהם הילדים נקנים בכסף מהוריהם הביולוגים, וישנם כאלה שנחטפים או בכאלה שנמסרים לאימוץ ללא ידיעת ההורים הביולוגים.

עיקר הילדים שמגיעים לארץ הם ממדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, שתי המדינות העיקריות שמהם מאמצים ילדים הם רוסיה ואוקרינה, אבל קיימות כמובן מדינות נוספות רבות.

אני לא מציע לאף אחד לזלזל בכישוריו הפוליטיים של השר חיים כ"ץ. מי שהצליח לשנות את דעתם של "הגורמים המקצועיים" במשרדו הוא כנראה איש בעל כושר שכנוע יוצא דופן, או סתם אדם כוחני.

רישום תגובה