תקדים לקיצור עונשו של אלאור אזריה?

צבי בר הוא שבר כלי. זה לא נימוק שיכול להצדיק את חומרת מעשיו, אבל נכון עשה נשיא המדינה כשהחליט לקצר את מאסרו.

שונאיו של צבי בר, והם כנראה לא מעטים, לא יאהבו את ההחלטה וכמוהם גם אחרים שהיו רוצים לראות את בר נמק בכלא. אבל זאת ממש לא סיבה שהלוויתו של צבי בר צריכה לצאת משערי כלא מעשיהו.

צבי בר (83) הוא איש ציבור שסרח כשהיה ראש עירית רמת גן, הוא הורשע בשנת 2015 בעבירות שוחד, שקיבל מיזמי נדל"ן, בית המשפט המחוזי גזר עליו חמש וחצי שנות מאסר, הוא ערער לבית המשפט העליון שהפחית את עונשו לשלוש שנות מאסר, והותיר את הרשעותיו בעינן.

נשיא המדינה, נימק את החלטתו בכך ש"לאור נסיבות חריגות הנוגעות לצבי בר ומשפחתו, שאירעו לאחר מתן גזר הדין בעניינו החליט נשיא המדינה לאמץ את החלטת שרת המשפטים ולהמיר חלק מעונש המאסר בפועל שהוטל על בר בעונש מאסר על תנאי, כך שעונשו יעמוד על 15 חודשים בפועל, והוא יוכל לעמוד בפני ועדת השחרורים".

לולא ההחמרה במצבו של בר, וטרגדיה שפקדה את משפחתו, אין מחלוקת שהוא היה צריך לרצות את כל תקופת מעצרו, מבלי שיגלו בו שמץ של התחשבות, אלא שעתה המצב שונה. נכון עשה נשיא המדינה שקיבל את המלצתה של שרת המשפטים. זה מעשה חסד לא רק לאיש ציבור שסרח, אלא גם מחווה של אנושיות כלפי מי שהיה המפקד הרביעי של משמר הגבול וראש אגף המבצעים במשטרה.

המסר שמשדרת החנינה

דעתו של נשיא המדינה לחון את בר עוררה כצפוי מחלוקת בין התומכים במתן חנינה לבין המתנגדים. אחד המתנגדים הוא עו"ד איתן ארז, מייסד "יושרה לישראל", ומי שעומד בראש התנועה, הוא סבור כי הטלת עונשים קלים מלכתחילה על ראשי ערים שסרחו שגויה, ומשדרת מסר הרסני לפיו כדאי לגנוב, שהרי ממילא העונשים קלים, ומי שיתפסו יקבל חנינה בסופו שלדבר.

אני משוכנע שלא רבים זוכרים את השם יהושוע בן ציון, שהיה מנכ"ל בנק "ארץ ישראל בריטניה". בן ציון, גנב מהבנק כ-40 מיליון שקלים, ונידון ל-12 שנות מאסר, וריצה רק שליש מתקופת מאסרו. נשיא המדינה באותה עת אפרים קציר, החליט להעניק לו חנינה, לאחר הרעה שחלה במצבו. בית המשפט העליון, החליט למרות ערעורו של בן ציון, להשאיר את עונש המאסר שנגזר עליו על-כנו. בן ציון אושפז פעמים אחדות, ופנה לוועדת השחרורים כדי שהוועדה תמליץ לשחרר אותו.

ראש הממשלה מנחם בגין, היה זה שהמליץ בפני נשיא המדינה קציר, להעניק חנינה לבן ציון. הנשיא קציר נענה לבקשה והחליט לחון את בן ציון חנינה חלקית, בגלל מצבו הרפואי הקשה. פניותיו של בן ציון, לנשיאי המדינה שכיהנו לאחר אפרים קציר, להרחיב את החנינה שניתנה לו, כך שתכלול גם את טיהור שמו נענו בשלילה.

חברי המנוח, העיתונאי אריה אבנרי ז"ל, שהקים את תנועת "אומץ", היה מהמתנגדים החריפים לשחררו המוקדם של בן ציון ממאסרו. הוא עשה זאת בסדרה של מאמרים שבהם טען שבן ציון, יצא מהכלא בריא יותר ממה שהוא נכנס אליו. אבנרי ז"ל, נהג להעיר בציניות, שבחלוף השנים יהיו מי שיאמינו ששדרות בן ציון בתל אביב, שנקראות על שמו של ש. בן – ציון, שהיה סופר ומתרגם עברי, נושאות את שמו של המנכ"ל המורשע של "בנק ארץ ישראל בריטניה".

 פרשת שוקי משעול כמשל

גם רוני ליבוביץ, שודד הבנקים הסדרתי ששדד 21 בנקים, וריצה 8 שנות מאסר. זכה לחנינה מנשיא המדינה. הוא שוחרר מהכלא בשנת 1988, לאחר שנשיא המדינה עזר ויצמן, ניכה שליש מעונשו ולאחר שהחזיר את כל הכסף ששדד. באותן שנים הייתי כתב המשטרה של הערוץ הראשון בתל אביב, ובמסגרת תפקידי הגעתי לבנקים שליבוביץ שדד, כדי להכין כתבות ל"מבט". אני זוכר את האהדה הרבה שלה זכה בציבור. היו שראו בו גיבור על כך שבחר לשודד את הבנקים, ש"ששדדו" אז לדברי רבים את הציבור בעמלות המופרזות.

ישנם מקרים שבהם הצורך בחנינה נראה מובן מאליו, אבל לא כך חושב נשיא המדינה. מקרה אחד שבו לא העניק הנשיא חנינה, למרות שעל פניו נראה היה שמוצדק לעשות זאת, קשור בסיפורו של שוקי משעול, בכיר ברשות המיסים, שהורשע בקבלת 542 ש"ח במרמה, בהחזר של פוליסת הביטוח, בהפרת סודיות והפרת אמונים. משעול לא יכול היה לבצע את עבודות השירות שנגזרו עליו משום שלקה בליבו, וחלה במקביל גם במחלה של היצרות עורקים. הוא הגיש בקשה לנשיא המדינה לחון אותו עוד לפני שהחל בריצוי מאסרו, וזכה לתשובה מלשכת נשיא המדינה, רק אחרי שסיים את ריצוי תקופת המאסר. והיא הייתה שלילית

מקרה משעול עורר תהודה ציבורית רחבה. רבים התגייסו למענו ותמכו בו. כל מי שנחשף לסיפורו לא יכול להתעלם מהגישה הלא אנושית שננקטה כלפיו. אבל נשיא המדינה לא מצא סיבה להעניק לו חנינה, כנראה בהשפעת הגורמים המשפטיים שלא המליצו בפני הנשיא על הענקת חנינה למשעול. אין ספק שסיפורו של משעול אינו רק סיפור של אבסורד, זה סיפור של חוסר רגישות וכוחנות שבה נדרש אדם אחד להיאבק מול כל המערכת.

הנשיא לא יתערב

כאשר נשיא המדינה מבקש להעניק חנינה הוא עושה זאת מכוח סמכות החנינה של "חסד ורחמים", שנתונה בידיו מדובר במקרים חריגים בלבד שבהן מתקיימות נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן.

לא ברור מדוע בחר אלאור אזריה שמבקש שהנשיא ריבלין, ימתיק את עונשו בקו הגנה שיש בו להטיל דופי בבית המשפט, כשם שלא ברור איך יוכל הנשיא להשתמש בסמכות "החסד והרחמים" במקרה זה. אזריה נידון ל-18 חודשי מאסר, ובשבוע שעבר החליט הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט להמתיק את עונשו בארבעה חודשים.

ספק גדול אם נשיא המדינה יתערב בפרשה לאחר שהרמטכ"ל כבר החליט להקל בעונשו של אזריה שטוען כי לא זכה למשפט צדק ועל כך מתבססת בקשתו.

אם יענה נשיא המדינה לבקשה, הרי שתהיה בכך הסכמה מצד הנשיא לטענתו של אזריה, כי יש להטיל דופי בבית המשפט ופסק הדין שניתן בעינינו לא התבסס על משפט צדק. טענות כאלה אינן עומדות במבחן סמכות החנינה של "חסד ורחמים" הנתונה לנשיא, ויש בהם להטיל דופי ברשות השיפוטית שנשיא המדינה לא יוכל להיות שותף לה.

הכותב שימש מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, ויו"ר אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי תנועת "יושרה לישראל", למאבק בשחיתות – וחבר ההנהלה שלה.