למי אתם עוזרים כשאתם יוצאים להפגין

למה מני נפתלי אב הבית במשרד ראש הממשלה פראייר? למי אתם עוזרים כשאתם יוצאים בימים הקרים להפגין נגד שחיתות? ולמה המחאה תפאורה, ההפגנות הצגה, והאמת עירומה?

לחשיפת שחיתויות יש צורך במסמכים

כדי לחשוף שחיתויות לא מספיקות רק מילים. יש צורך במסמכים והרבה מסמכים. את המסמכים יכולים להשיג אנשים ישרי דרך, שנמצאים בצמתים רגישים שבהם מתנקז מידע. רק מי שנחשפו למסמכים המעידים על שחיתות יכולים לבסס את טענתם, כל השאר מתבססים על רכילויות ושמועות. השרלטנים ומאחזי העיניים, משתמשים במידע שפורסם בתקשורת ומציגים עצמם כמי שחשפו את המידע, או שהם קושרים לעצמם כתרים שלא היו ולא נבראו.

"פרשת הצוללות", והסדר עד המדינה שהושג עם מיקי גנור, יחד עם האירועים שנקשרו בשמה של רעיית ראש הממשלה, ליבו את עוצמת הלהבות בכל מה שקשור בשחיתות. צה"ל ומערכת הביטחון הם קו אדום עבור כולנו. היועץ המשפטי לממשלה לא אמר עדיין את המילה האחרונה. הפרקליטות לא הגישה עדיין אפילו כתב אישום אחד, אבל את המדינה שטף גל של מחאה שמכוון בעיקר לרחוב בלפור בירושלים.

אין לי סיבה לצאת לא להגנתו של ראש הממשלה נתניהו וגם לא להגנתה של רעייתו. קוממו אותי דבריו של יניב שתפס טרמפ על המחאה. עכשיו מתברר שההפגנות הגדולות שעל מספר המפגינים שהשתתפו בהן הייתה תמיד מחלוקת, משמשות עבור יניב לא יותר מטרמפ בדרכו אל הכנסת.

ומה על דיסקרטיות ונאמנות

הידיעה שעל פיה גורמים בפרקליטות טוענים שעסקת עד המדינה עם מיקי גנור, אינה בהכרח העסקה הנכונה הוצנעה, גם הידיעות שעל פיהם ראש הממשלה נתניהו אינו מעורב ככל הנראה בעסקת הצוללות לא זכו להבלטה. הציבור תובע למצוא את המושחתים ולתלות אותם מיד בכיכר העיר, הציבור רוצה לראות דם ועכשיו, אם לא הוא יצא לרחובות כדי להפגין ולמחות. אבל בעיקר הציבור מבקש להוכיח ליועץ המשפטי לממשלה ולנשיאת בית המשפט העליון מי בעל הבית האמתי במדינה.

אלדד יניב, קורא מצוין את המפה. הוא היה עו"ד, הוא היה עיתונאי, הוא ראה את הפוליטיקאים במערומיהם, והוא רץ לספר לחבר'ה מה שהוא ראה. הוא חשף בספר אינטרנטי בשם 'פניית פרסה", שפורסם בכל סוף שבוע באתר "וואלה", סיפורים על הפוליטיקאים שאותם פגש בחלוקים ובנעלי בית. העובדה שניתן באלדד יניב אמון, ומי שהביא אותו למפגשים ציפה לדיסקרטיות, לא מנעה מיניב לספר על הכל עד שהאתר הפסיק בחודש מרס 2013 את פרסום הגיגיו.

יניב הדף את כל מבקריו שטענו שחצה את כל הגבולות. הוא טען שמדובר באנשי ציבור שראוי שמעשיהם יגיעו לידיעת הציבור, אבל שכח כנראה מושגים כמו דיסקרטיות ונאמנות. את המושג נאמנות יניב לא פגש כנראה בפוליטיקה, ולמושג הזה הוא לא מייחס כנראה חשיבות.

יניב לא מוותר

הניסיון של יניב להיכנס לכנסת באמצעות מפלגת "ארץ חדשה" שהקים כשל. הציבור לא אהב את יניב, ומפלגתו לא עברה את אחוז החסימה. אבל יניב לא נואש, שנתיים אחר כך בדצמבר 2014 הוא מחליט להתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה. הפעם הציבור לא אהב את מפלגת העבודה, ויניב שהוצב במקום ה-30 לא זכה להיכנס לכנסת, לאחר שהמפלגה קיבלה 24 מנדטים.

אבל יניב לא מוותר, עכשיו הוא הולך על הראש של בנימין נתניהו ופועל כדי להעביר אותו מתפקידו, הוא עשה זאת בין השאר באמצעות עתירה לבג"ץ. הוא דרש לפתוח בחקירות נגד נתניהו ולפרסם חשדות וממצאים נגד ראש הממשלה. שופטי בג"ץ דוחים את העתירה הם רומזים שיתכן שקיים קשר בין הפעילות הפוליטית של יניב לבין העתירה ולא מתייחסים באמון לעתירתו.

יניב לא מוותר. הכנסת עדיין היעד. עכשיו הוא חובר למני נפתלי, שגם לו יש חשבון לא סגור עם משפחת נתניהו, למחאה ציבורית בדרך של עשרות הפגנות נגד שחיתות. אלפי מסרונים שנשלחים מבקשים לשתף בכל הכוח, ולהגיע להפגנות בתל אביב. יניב הופך לדמות מבוקשת באמצעי התקשורת, סקר שמתפרסם מנבא לו שבעה מנדטים והדרך לכנסת נראית קרובה מתמיד.

המחאה תפאורה ההפגנות הצגה והאמת עירומה

אבל ראיון עיתונאי אחד טורף את כל הקלפים והציג את אלדד יניב במערומיו. אופורטוניסט, אינטרסנט וטרמפיסט, במסע שנועד לכאורה להילחם בשחיתות, אבל נועד כל כולו לשמש עבור אלדד יניב מקפצה לכנסת.

הדברים שמשמיע יניב בראיון אצל אסייג וברקוביץ לא מותירים ספק. לא מחאה, לא שחיתות, ולא נעליים. את אלדד יניב מעניין רק אלדד יניב. המחאה היא תפאורה, ההפגנות הם הצגה, והאמת עירומה. אלפי המפגינים שיוצאים בלילות הקרים כדי להפגין נגד השחיתות הם פראיירים, והם לא יותר מכלי משחק שנועד להביא את אלדד יניב לכנסת.

תפגינו נגד שחיתות אבל אל תהיו פראיירים. יניב משתמש בכם כדי להגיע לכנסת. הוא ילך עם "המחנה הציוני", "מר"צ", ועם כל מפלגה שתקבל אותו שנוסעת לכיוון הכנסת.

שתפו בכל הכוח! (כמו שאלדד יניב נוהג לומר). לא הייתי מצביע עבור אלדד יניב אפילו לוועד הבית.