המשחדים

הם הפכו את השוחד לדרך חיים, הם זוכים במכרזים גדולים וגורפים מיליוני דולרים עבור החברות שהם מייצגים וגם עבור עצמם. ישראלים שמגלים התמחות מיוחדת משחדים ראשי מדינות, שרים, וגורמים בעמדות מפתח בעיקר במדינות עולם שלישי ואין מי שיעצור אותם. תעשיה של משחדים ומשוחדים שפועלת מתחת לרדאר, רק מעטים נחשפים, ומי שנתפסים מהווים רק קצה חוט. מלחמה אבודה? תלוי את מי שואלים

זו אחת מפרשיות השחיתות הגדולות והחמורות ביותר של חברה בורסאית ישראלית בשנים האחרונות. והיא נקשרה בשמה של "שיכון ובינוי", שמוכרת לכולם, כמו גם שמה של מי ששולטת בקבוצה, המיליארדרית שרי אריסון, שהיא גם בעלת השליטה בבנק הפועלים.

כותרות העיתונים של השבועות האחרונים שעוסקים בתיקים שנקשרו בשמו של ראש הממשלה, דחקו לשוליים פרשת שחיתות חמורה שמתרחשת בניירובי. גיבורי הפרשה הם ישראלים, כולם אנשי עסקים שחלקם מצאו עצמם בימים האחרונים בחדרי החקירות, בעת שיושבת-ראש החברה בשנים 2012-2017 רווית ברניב, עוכבה לחקירה ונשלחה למאסר בית

בבית המשפט טען נציג המשטרה כי "התגלתה תמונה עגומה שלפיה 'שיכון ובינוי', שיחדה פקידי ממשל בעולם באופן שיטתי ולאורך שנים, בעשרות מיליוני דולרים, ואף מעבר לכך, והכל כדי להגדיל את רווחיה".

"שיכון ובינוי", עושה הרבה כסף בעיקר במדינות אפריקה. ניגריה, אוגנדה, וגואטמאלה, שהם רק חלק קטן מהמדינות שבהם עסקיה של החברה פורחים. עכשיו מתברר שבכירי החברה בישראל מכירים היטב את השיטה שעל פיה פעלה החברה השוויצרית SBI שהיא חברת-בת זרה של "שיכון ובינוי", באמצעות מטה הפעילות שלה שממוקם בשוויץ.

עד לפני שני עשורים זה היה חוקי

מה שהתחיל בשנות ה-60' המוקדמות כזרוע של ההסתדרות "סולל בונה – עבודות חוץ", הפך ברבות השנים לזרוע רבת עוצמה, שמקימה פרויקטים ענקיים במימון הבנק העולמי. הבנק עורך עכשיו בדיקה יסודית בפרויקטים של "שיכון ובינוי" בקניה.

תרבות השוחד במדינות העולם השלישי אינה חדשה, ובתחום הזה "שיכון ובינוי" לא לבד. עד לפני 20 שנה זאת הייתה שיטה מקובלת. שלטונות המס בישראל הכירו במתן שוחד כחלק מהפעילות העסקית, בעיקר במדינות עולם שלישי. אבל בשנת 2008 תוקן החוק בישראל ונקבע בו ע"פ סעיף 291/א לחוק העונשין, שמתן שוחד לעובד מדינה זרה זאת עבירה פלילית. שנה אחר כך התחילו ארגונים בינלאומיים ובהם – OECD במעקב אחרי רמת האכיפה של החוק בישראל.

הארגונים הבינלאומיים מחו על כך שלא נפתחו בארץ תיקים פלילים נגד נותני שוחד. עבור גורמי האכיפה בישראל זאת הייתה פעולה לא פשוטה, הם נדרשו להשיג ראיות שיביאו להרשעה כשמתן השוחד בוצע במדינה זרה.

תרבות השוחד הנהוגה במדינות עולם שלישי, לא אפשרה לרבים את המשך הקשרים העסקיים. במדינות רבות שבהן ללא תשלומי שוחד גדולים לא ניתן השיג עבודות בהיקפים גדולים. נוצר מצב שחברות ישראליות נאלצו להתמודד עם לחצים שבהם לא היו מורגלים, וכמה מהן נאלצו להפסיק או לצמצם את עבודותיהם במדינות אפריקה.

פסיקה תקדימית לחברה ישראלית

לא רק ישראל מנסה להתמודד עם התופעה שהפכה לחלק מרכזי בהתקשרות העסקית. גם חברות אמריקניות אימצו תוכנית למניעת שוחד, שמתבססת על הקפדה בבחירת סוכנים מקומיים שמנהלים את הקשר עם חברות מקומיות. במקרים רבים משמשים הסוכנים המקומיים צינור ליצירת הקשרים המושחתים ולהעברת השלמונים. עכשיו מבקשות גם החברות האמריקניות מנציגיהם בשטח להבהיר לסוכנים המקומיים את המשמעות המשפטית של עבירה על החוק.

מתברר שלא כל החברות הישראליות הפנימו את האיסור חוקי של תשלום שלמונים. לפני יותר משנה ניתנה פסיקה תקדימית בבית משפט השלום בתל אביב, נגד החברה הישראלית "ניפ גלובל", החברה נקנסה ע"פ הודאתה בארבעה וחצי מיליון שקלים, לאחר שהודתה כי שילמה יותר מחמש מאות אלף דולר כדי לקדם את עסקיה בממלכת לסוטו שבאפריקה. המיוחד בפסק הדין התקדימי הוא בכך שזאת הפעם הראשונה שבה חברה ישראלית הואשמה ע"פ סעיף 291/א לחוק העונשין, שקובע שמתן שוחד לעובד ציבור זר, מחוץ למדינת ישראל מהווה עבירה בישראל.

שוחד בממלכת לוסוטו

החברה שהורשעה עוסקת בהנפקת תעודות אלקטרוניות חכמות. והייתה אמורה להנפיק תעודות זהות עבור מרשם האוכלוסין של ממלכת לסוטו באפריקה.

חברת "ניפ גלובל" שכרה את שירותיו של מתווך מקומי והעבירה לידיו 500.000 דולר שיועדו ברובם למנכ"ל משרד הפנים של לוסוטו, כדי שתזכה במכרז להנפקת התעודות החכמות. השופטת דנה אמיר, שדנה בתיק כתבה בהחלטתה כי "על פניו נדמה שסכומי הקנס והחילוט בסדר הטיעון נמוכים, ביחס לתמורה המשמעותית המסתכמת בשלושים מילון דולר, לה הייתה זכאית החברה מזכייתה במכרז וחתימתה על הסכמים, עם רשויות ממלכת לסוטו". אבל השופטת לקחה בחשבון כי מדובר במקרה ראשון בו נאכפת העבירה בישראל.

נדמה שמכל הפרשיות, דווקא זו שנקשרה בשמו של המיליארדר ואיש העסקים בני שטיינמץ, בעל הון של שישה מיליארד דולר, היא זו שעשתה את הכותרות הגדולות. שטיינמץ מוגדר במקום ה -182 ברשימת עשירי העולם ע"פ כתב העת פורבס לשנת 2011.

ישראל במקום ה-28 במדד השחיתות

בשנת 2012 דיווח ה"פיננשל טימס", על חקירה נגד הקבוצה שבראשה עמד שטיימנץ בגינאה בחשד למתן שוחד וטובות הנאה לבכירים במדינה, בתמורה לאפשרות לרכוש מכרה במחיר נמוך.

מאז שנת 1995 מתפרסם בכל שנה מדד השחיתות הבינלאומית, ובהן מדורגות מדינות העולם לפי רמת השחיתות שלהן. סומליה היא המושחתת ביותר, אחריה דרום סודן, קוריאה הצפונית, סוריה, תימן, לוב, אפגניסטן, גינאה ביסאו, ונצואלה, עירק, אריתריאה ואנגולה. אלה 13 המדינות המושחתות בעולם.

ישראל נכללת בדירוגי המדד מאז שנת 1996. בשנת 2016 היה הציון של ישראל 64 במדד השחיתות העולמי, והיא הגיעה למקום ה-28. שנה קודם לכן היה הציון 61 וישראל הגיעה למקום ה-32. בשנת 2014 היה הציון 60 והגענו למקום ה-37 בעולם ברשימת המושחתים. אבל אין מה לדאוג, הדירוג של השנה שעברה, ושל זאת הנוכחית עדיין לא התפרסם, אבל כבר עכשיו ברור שנתפוס בו מקום של כבוד.

 

הכותב הוא משפטן. שימש מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב-ראש אגודת העיתונאים. ממייסדי התנועה החדשה "יושרה לישראל", שקמה כדי להילחם בשחיתות וחבר ההנהלה שלה. המאמר הוא דעתו של הכותב ואינו מבטא את עמדת "יושרה לישראל".