המשטרה מדליפה חומרים מחקירותיה דוברות המשטרה מעבירה חומרים בגלוי לתקשורת, ומפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, ממשיך לגלגל עיניים ולטעון בכל הרצינות ש"מדובר ברעשי רקע בלבד".
בדיון שהיה לאחרונה בוועדת הפנים של הכנסת, היתמם המפכ"ל ואמר: "מעולם לא פגשתי עיתונאי לבד ללא דובר בחדר או על קו הטלפון". לא ברור מדוע בחר אלשיך להפוך עצמו למגוחך, שהרי גם מי שאינם עיתונאים יודעים שההדלפות אינן נעשות בהכרח ע"י מי שעומד בראש המשטרה, ובוודאי שלא בחדר שבו הוא יושב עם קצינים הכפופים לו.
הדלפות שבאות מכיוונה של המשטרה אינן חדשות. במתקפה שיצאה נגד המשטרה בדוח שנתי שפרסמה הסנגוריה הציבורית כבר לפני שבע שנים נכתב כי "הדלפת מידע ע"י המשטרה באופן סלקטיבי ומגמתי, נובעת בעיקרה מרצונה של המשטרה להאדרה עצמית, וגם מתוך רצון "ליחצן" את חוקרי המשטרה, ולהעלות את תדמיתה ויוקרתה המוסדית בסקרי דעת קהל-אפילו במחיר האפשרי של פגיעה בחקירה".
הסנגוריה הציבורית חרדה מההדלפות
כשטענה חמורה כזאת נשמעת מצד גוף המוגדר שומר סף, יש להתייחס אליה ברצינות רבה, מה גם שבדוח הסנגוריה הציבורית בפרק המוקדש לנושא פרסומים מתוך אמצעי התקשורת, נכתב במפורש "כי הסנגוריה הציבורית עומדת חרדה אל מול הצטברות המקרים בהם מתפרסמים באמצעי התקשורת פרטים ומידע מתוך קירות משטרה מתנהלות".
אבל זה לא הכול. הדוח קובע כי בגלל תדירות והיקף הפרסומים, פרשיות משפטיות רבות מתנהלות למעשה בתקשורת, במקביל לבתי המשפט, ולעיתים אף קודם לכן, עוד בטרם הסתימה חקירת המשטרה והוגש כתב אישום.
מה שהיה הוא כנראה גם מ שקורה עכשיו. כל מי שיעיין בדוח יתקשה להאמין שחלפו שבע שנים(!) אבל דבר לא השתנה. המשטרה ממשיכה להדליף מחקירותיה, וטוענת את אותן טענות בדיוק, כפי שטענה לפני שבע שנים. מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך לא מתרגש. לא ברור אם הוא מתכוון באמירה רעשי רקע לטענות של חברי כנסת ועורכי דין, שחוזרים וטוענים שמשטרת ישראל היא המדליפה המרכזית של ידיעות, חלקן רגישות מתוך חקירות המשטרה.
לא רק עורכי דין מדליפים
טענותיו הלא מבוססות של המפכ"ל אלשיך לפיהן מרבית ההדלפות נעשות ע"י עורכי הדין הם ניסיון לגלגל את הכדור למגרשו של האחר. המפכ"ל לא הצליח להציג לפחות עד שלב זה שמץ של ראייה שתוכיח שלדבריו יש על מה להתבסס.
קיימת כמובן אפשרות שגם עורכי דין עושים שימוש בשיטה שמאדירה אותם ומביאה לפרסומם. כך למשל יש מי שמדליפים צילומים והקלטות שמצלמת המשטרה בחדרי החקירות, ובתמורה זוכים לראיונות ואזכורים באותם כלי תקשורת שקיבלו מהם את הקלטות או את המידע. במקרים רבים הלקוחות התמימים אינם מתארים לעצמם כי פרקליטיהם, הם אלה שעומדים מאחורי פרסומים שלא תמיד מחמיאים להם.
חשוב להדגיש, תמונת המצב כפי שמתאר אותה המפכ"ל אלשיך, רחוקה להיות נכונה, אין זה הגיוני למשל, שפרקליטיו של ראש הממשלה ידליפו פרטים מחקירת המשטרה, שיש בהם להזיק לראש הממשלה או לבני משפחתו, רק כדי לטעון אח"כ כי המשטרה היא זאת שהדליפה את המידע.
בסיומה של כל חקירת משטרה של ראש הממשלה או מקורביו, אנחנו זוכים לקבל נתח עסיסי ממה שנאמר בחקירה. מדובר בעיקר באותם פרטים שיכולים ליצור כותרת, ובאמצעי התקשורת אין כנראה בימים אלה תחרות גדולה יותר מאשר על ההדלפות המגיעות מחוקרי המשטרה.
אני לא שולל הדלפות
שלא תטעו לרגע, אני לא שולל הדלפות מחדרי החקירות, כבר התרגלנו לכך שמיד בסיומה של כל חקירה אנחנו זוכים להתעדכן בחלק מפרטי החקירה שהדלפתם משרתת את החוקרים. אבל השאלה מדוע רנ"צ אלשיך לא מתייצב באומץ מול ועדות הכנסת ואמצעי התקשורת ומודה בגלוי כי המשטרה נוהגת להדליף בקביעות, משום שההדלפות משרתות כנראה גם את צרכי החקירה.
יש בהדלפות האלה כדי להביא ל"זיהומו" של ההליך המשפטי, לפגוע ביכולת רשויות האכיפה להגיע לחקר האמת, ובאפשרות בית המשפט והצדדים המתדיינים בו לנהל הליך משפטי תקין. בסנגוריה הזהירו כבר לפני שנים כי פרסום עדויות מחקירה עלול לחרוץ את דינו של החשוד או הנאשם, עוד לפני שהתחיל משפטו אבל את מי זה באמת מעניין?
לפני שמונה שנים כאשר אמצעי התקשורת חשפו מספר פרשיות כמו למשל את מעצרו המתוקשר של שלומי לחייאני, ראש עירית בת ים, וקטעים משחזור מעשה התקיפה של ארז אפרתי, שהיה מאבטח הרמטכ"ל שהורשע במעשה סדום, נשמעה ביקורת קשה על הדלפות המשטרה. כך למשל פורסמו אז תוצאות בדיקות ה-D.A.N ממסדר הזיהוי ותמלילי שיחות שבין החשוד למתלוננת.
צריך לפרסם הכל
באותה עת פנתה הסנגוריה הציבורית לשר יעקב נאמן, שהיה באותה עת שר המשפטים כדי שימצא דרכים לגלגל את האחריות על אמצעי התקשורת, באמצעות תיקוני חקיקה. השר המנוח נאמן, הבין את משמעות גלגול תפוח האדמה הלוהט, למגרשו ולמגרשם של אמצעי התקשורת ונמנע מביצוע התיקונים בחקיקה.
אל תטעו לרגע. אני לא תומך בדרישה שאמצעי התקשורת לא יפרסמו מידע המגיע אליהם כהדלפה. זאת נשמת אפה של דמוקרטיה שבה חשוב וצריך לפרסם הכל. מה שכתבתי כאן נועד להצביע על חוסר תום לב וצביעות מצד המשטרה, שכגורם אכיפה מרכזי פועל בניגוד לחוק, בניגוד לנוהל ובניגוד לכללים הבסיסים של חשודים, ובמקום שהעומד בראשו יסכור את פיו, הוא מנסה לגלגל את הכדור אל עורכי הדין ואל גורמים נוספים.
ברור שהדלפה מתוכננת של המשטרה באה לשרת גם צרכי חקירה וזה בסדר. השאלה היא מדוע שהמשטרה לא תגיד את הדברים בגלוי ובברור? אין זה סוד שהדלפות הביאו חשודים ונחקרים לנהוג בדרך שונה מזו שבה רצו או תכננו קודם שנפלו ברשת שטמנה להם המשטרה.
תחת סמלו של השב"כ – שירות הביטחון הכללי, כתוב המשפט: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה". אין כמו האמירה האת כדי לשקף את המציאות. אפשר וצריך לפעול גם במשטרה בכל דרך שתקדם את החקירה. לא ברור למה בוחר מי שעומד בראש משטרת ישראל, לגלגל עיניים וטוען כי לא המשטרה היא המדליפה.
בשנותי הרבות כעיתונאי, זכיתי ללא מעט הדלפות מהמשטרה. כתבי הפלילים בוודאי מתפקעים מצחוק כשהם שומעים את דבריו של רב-ניצב אלשיך. לא ראוי היה שישתוק במקום להפריח שטויות?
הכותב הוא משפטן, ששימש מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב-ראש אגודת העיתונאים. ממייסדי התנועה החדשה "יושרה לישראל", שקמה להילחם בשחיתות וחבר ההנהלה שלה. המאמר הוא דעתו של הכותב ואינו מבטא את עמדת "יושרה לישראל".
רישום תגובה