האם המים שזכו בפרסומי חברת "מי עדן", לתואר "השמפניה של הטבע", הם עדיין מים איכותיים שראוי להשקות בהם גם תינוקות כפי שהמליצה בעבר החברה בפרסומיה? האם מעיין סלוקיה שבמרכז רמת הגולן שממנו ממלאים את המים נקי מחיידקים? האם מדובר בשמועות או בדגימות של מים שלא עומדים בסטנדרטים מחמירים? לציבור מגיעה תשובה.
שמעתם על מעיין סלוקיה שמוכר גם בשם עינות עדן, או על עין קצביה? המעיינות האלה שנובעים במרכז רמת הגולן, באזור צומת קצרין, מוזרמים ישירות מהמעיין בסלוקיה אל מפעל הבקבוקים של "מי עדן", וממלאים גם את כיסם של בעלי המפעל שהם בעלי הזיכיון לשאיבת המים.
בימים האחרונים נאלצים בעלי "מי עדן", להתמודד לא רק עם גל שמועות, אלא גם עם דגימות מים ממעיין סלוקיה, שבשני מקרים הוכיחו שישנה פגיעה באיכות המים שנובעים מהמעיין, ובמילים מכובסות פחות, המים אינם עומדים בסטנדרטים המחמירים ולא תמיד עומדים בתקנים המחמירים.
עונת הקיץ היא ללא ספק תקופת שיא הביקוש, אלא שבימים האחרונים דיווחו לקוחות פרטיים שהמים שהזמינו אינם מגיעים ורשתות גדולות מדווחות על מחסור במי שתיה שמספק המפעל.
טבעי היה שבעלי המפעל שמבקשים לזכות באמונו של הציבור לא יחסכו מהציבור מידע על טיב מי המעיין שממנו נשאבים המים בימים אלה. מידע כזה חשוב במיוחד כשמשרד הבריאות חוזר ומתריע שבמי מעיינות בצפון נמצא זיהום חמור שזכה לכינוי "חיידק העכברת", שמועבר על ידי מכרסמים.
בעקבות הזיהום הורה משרד הבריאות לרשות הטבע והגנים לסגור את נחלי הזוויתן והזאכי שברמת הגולן לאחר שמדגמים שנערכו בשני הנחלים העלו ממצאים של חיידקי קולי, הנובעים כנראה מצואת פרות.
הציבור מצפה שבעלי "מי עדן", שהם בעלי הזיכיון לשאיבת מים ממעין סלוקיה, יסבירו לציבור ממה נובע המחסור במים שמספק המפעל, והאם ממצאים דומים שנדגמו במעיין סלוקיה, לפחות בשני מקרים, מעידים על חשש לכאורה לאי עמידה בתקנים המחמירים של משרד הבריאות.
בעלי המפעל מעדיפים למלא את פיהם מים תרתי משמע, ושומרים על זכות השתיקה. אין חולק שבעלי "מי עדן", נמצאים במצב רגיש. אם יתברר שמי המעיין שממנו ממלאים את בקבוקי השתייה אינו עומד בתקנים המחמירים, המפעל לא יוכל להמשיך להפעיל את קו היצור ויגרם לו נזק כלכלי עצום. אבל אם המפעל יחליט לנהוג בשקיפות ולהסביר לציבור ללא התפתלות בדרך ברורה ומובנת מה התגלה בשתי דגימות המים, הוא לא רק יזכה באמון הציבור, אלה יפגין צרכנות ראויה.
רק לאחרונה נודע לנו שהמים שאנחנו שותים הם במרבית המקרים ובמרבית הישובים והערים, הם מים מותפלים ולא מי תהום. המים המותפלים אינם מכילים מגנזיום, ולכן הומלץ לציבור להשתמש במגנזיום כתוסף מזון או לשתות מי מעיינות. כיוון ש"מי עדן", מוכרים כמי מעיינות, להבדיל מחברות מתחרות אחרות שמרביתן שואבות מי תהום, הסבריה המיידים של החברה לא רק מתבקשים אלא נדרשים.
חברת "מי עדן" התגאתה במשך השנים באיכות המים שהיא מספקת, ובעבר כלל אחד ממסעות הפרסום של החברה המלצות לאימהות לתינוקות, להשתמש במים שמספקת החברה בשל איכותם הגבוהה. האם ההמלצה הזאת תקפה גם היום?
הצרכנים מצפים שחברת "מי עדן", תפסיק לאלתר את העמימות שבה היא נוקטת, ותסביר לציבור האם המים שהיא מספקת בטוחים לשתייה? בכל כמה זמן נוטל המפעל דגימות ממי המעיין שממנו מגיעים המים? ומהם האמצעים העומדים לרשות המפעל לגלות שינויים באיכות מי השתייה.
ראוי שהמפעל יסביר מתי לאחרונה נשאבו המים שנמצאים בשוק, והאם אפשר לצרוך אותם ללא חשש. עד ש"מי עדן" לא יספקו את התשובות – אני לא שותה.
הכותב הוא משפטן ששימש מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב-ראש אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי "יושרה לישראל", שקמה כדי להיאבק בשחיתות הציבורית וחבר הנהלת התנועה. האמור אינו משקף את עמדת "יושרה לישראל".
רישום תגובה