משה נסטלבאום
מאחורי הכותרות
איך חולבים את הקופה הציבורית?
טור אישי – בשישי* למה זכה מבקר המדינה השופט יוסף שפירא לכינוי "השופט קוקוריקו"? * על דוד האן הכונס הנהנתן* על חנופה דוחה במשטרה* למה ח"כ אורלי לוי היא לוחמת חברתית אמתית?* וכמה מנדטים יורדים לטמיון?
1 השופט קוקוריקו
2 האן הנהנתן
3 חנופה דוחה
4 לוחמת חברתית
5 לא חבל?
אלדד קובלנץ, נבחר השבוע למנהל קבוע של תאגיד השידור הציבורי? מי יהיה הראשון שיגיש בג"צ נגד בחירתו. על תבנו על מבקר המדינה השופט יוסף שפירא שהתגלה כמבקר חלש. פרס האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה הוענק השבוע לבילי סגל גזיליוס, על תרומתה החשובה לשימור ארכיון רשות השידור. דוד האן, שהיה מפרק רשות השידור, זה שדרש מהכפופים לן לפנות אליו בתואר דוקטור, נסע לארצות הברית כדי להעביר את סרטיית רשות השידור לדיגיטציה. מה הוא מבין בזה כלום. אבל האן הנהנתן לא וויתר על נסיעת כף. על הלוחמת החברתית האמתית ח"כ אורלי לוי אבקסיס. על המנדטים האבודים וגם על חנופה נוסח משטרת ישראל.
1 "השופט קוקוריקו"
יוסף שפירא מבקר המדינה. מכונה מאחורי גבו בבדיחות "השופט קוקוריקו". הוא זכה לתואר אחרי שנהג בעבר ולא פעם אחת, לקרקר בקולו "קוקוריקו", כשנהג להתקשר לאחד העיתונאים המוכרים ולאיש נוסף ששמו שמור במערכת.
שפירא, תרנגול לא קטן, נמצא במרדף תמידי אחרי כבוד. מי שהיה בעבר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, הוא אדם תאב כבוד ופרסום, שלא מחמיץ שום הזדמנות להאדיר את שמו. זאת כנראה בגלל תדמית שדבקה בו כאיש חלש ומבקר נטול שיניים.
קחו למשל את מינויו של אלדד קובלנץ, למנכ"ל קבוע של תאגיד השידור הציבורי. השופט שפירא העביר ליושב ראש התאגיד גיל עומר, טיוטת ביניים של דוח שעסק באחריותו של קובלנץ לרשימה שחורה שהוכנה בתאגיד.
המנכ"ל קובלנץ מסרב בתוקף לגלות את שמם של האחראים למעשה השפל של הכנת רשימה שחורה. הרשימה מפרטת את כישוריהם המקצועיים ומתייחסת לאישיותם של עובדים לשעבר של רשות השידור. למרות שמבקר המדינה הורה לקובלנץ לחשוף לאלתר את שמם של האחראים למעשה. לא יעלה על הדעת שמי שהכינו את הרשימה ימשיכו להיות חברים במועצת התאגיד או עובדים בו מן המניין, קובלנץ שלא סופר את המבקר ממטר לא נענה להוראה.
על הרשימה הזאת הסתמכו מנהלי התאגיד כאשר דחו את קבלתם לעבודה של עשרות עובדים של רשות השידור, שביקשו להשתלב בתאגיד. לא ברור מדוע מבקר המדינה אינו חושף שיניים, כאשר הנחייתו החד משמעית אינה מבוצעת. לא ברור גם מה הוא מתכוון לעשות אחרי שוועדת איתור של התאגיד מינתה את קובלנץ לתפקיד כמנכ"ל קבוע בניגוד לדעתו.
אני מתקשה להעלות על דעתי מצב לפיו קודמו של השופט שפירא, השופט מיכה לינדנשטראוס, היה מפנה דרישה דומה אל תאגיד השידור הציבורי, ותגובת התאגיד הייתה דומה לזו שלה זכה השופט שפירא.
על מה זה מלמד? על כך שלביקורת המדינה אין שיניים, או על כך שהמבוקרים פשוט לא סופרים את מבקר המדינה השופט יוסף שפירא. כדי להוכיח שהוא בעל הדעה השופט שפירא לא צריך לקרקר בקולו "קוקוריקו", כפי שנהג לעשות בעבר אלא להוכיח שהוא יודע להלום וחזק.
צריך להמתין ולראות מה יעשה השופט שפירא בכל מה שקשור לבחירתו של אלדד קובלנץ. אני מהמר שכלום.
נראה אם אתבדה.
2 האן הנהנתן
דוד האן היה צריך לעמוד במרכז הבמה. מי שהיה פעם כונס הנכסים הרשמי ומפרק רשות השידור לא הוזמן לטקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. במקומו קיבלה את הפרס על מפעל חיים בילי סגל גזיליוס, מנהלת ארכיון "כאן", שניהלה את ארכיון "רשות השידור" במשך 23 שנים והובילה את פרויקט הדיגיטציה של הארכיון.
כל זה נכתב כמובן בציניות. אני מכיר הרבה שנים את בילי סגל, ואין ראויה ממנה לפרס. בילי, הפכה את הטיפול ושימור הארכיון למפעל חיים, וחומרים היסטוריים רבים שרדו בזכות טיפולה המסור בסרטי ארכיון ששיני הזמן לא פסחו גם עליו.
איך קשור לעניין דוד האן, מי שהיה כונס הנכסים הרשמי? הוא לא קשור, אבל הוא ניצל את מעמדו כדי לנסוע לארצות הברית יחד עם יונה ויזנטל, שהיה באותה עת המנהל המיוחד של רשות השידור, כדי לבדוק איך מעבירים את סרטיית הטלוויזיה לדיגיטציה.
מה מבין האן בשימור סרטים או בדיגיטציה? כלום. ואיך הוא מסתדר עם דיגיטציה? הוא לא מסתדר, אבל אם אפשר לזכות בנסיעת כף לארצות הברית, על חשבון הקופה הציבורית, אין סיכוי שהאן הנהנתן יפסיד אותה.
תרשו לי לחסוך את השאלה המתבקשת האם בילי סגל, שבקיאה ומבינה בשימור ובשיקום סרטים נלוותה לצמד המומחים שנסע לארצות הברית על חשבון משלם המיסים? ברור שלא. כי לא היה צורך בכך. כששני מומחים בינלאומיים בשימור סרטים ויזנטל והאן, נוסעים לנסיעה מקצועית אין שום צורך בסגל שלא יכולה כנראה לתרום הרבה.
אבל צמד המומחים לשימור ודיגיטציה, טרח להתייעץ טלפונית עם בילי סגל. מה שסגל מבינה בניהול ארכיון ובשימור סרטים צמד המומחים לא יספיק ללמוד לעולם.
המעניין שהשניים נסעו לארצות הברית ללא שום עבודת מטה, ורק כשהגיעו לארצות הברית הם חשו בחסרונה של בילי סגל. אז הם התקשרו לארץ כדי לשמוע את דעתה המקצועית, ולקבל ממנה הנחיות מקצועיות כיצד לנהוג.
מה הולידה נסיעתם שהסתכמה בעשרות אלפי דולרים מכספי משלם המיסים? לא ברור. אם היינו מדינה מתוקנת הנסיעה המיותרת של השניים הייתה נחקרת ביסודיות, ובמידת הצורך השניים היו נדרשים להחזיר את הכסף לקופה הציבורית.
אבל זה לא הסיפור היחיד על דוד האן, שהיה המפרק השנוא ביותר על עובדיו במשרדי כונס הנכסים הרשמי. בלהיטותם לפגוע בממונה עליהם טרחו הכפופים לו להדליף בקביעות חומרים ממשרדו במטרה להכשיל אותו. לכך היו שותפים גם עובדים שהאן חשב כי הם נמנים על מקורביו.
האן, שתבע מהכפופים לו להקפיד להקדים לשמו את התואר פרופסור, עורר כלפיו לא מעט איבה אבל גם לא מעט פרצי צחוק, שנבעו מרדיפת כבוד אובססיבית. הוא מצא עצמו בסיום תפקידו ללא תפקיד ציבורי חדש, כשהסיפורים על התנהלותו והתנהגותו היהירה, הגיעו למקומות שבהם ביקש למצוא לעצמו תפקידים חדשים.
כך למשל כשל האן ולא נבחר לתפקיד שבו חשק נשיא אוניברסיטת בר אילן. עבור האן זה היה כישלון אחד יותר מידי, לאחר שציפה גם להיבחר לשופט בבית המשפט העליון. גם ניסיונו להיבחר לתפקיד שופט בית משפט מחוזי לא צלח, ומועמדותו הוסרה ברגע האחרון כנראה כדי לחסוך ממנו ביזיון והשפלה נוספים.
גם לשכת עורכי הדין לא תמכה במינויו של האן לבית המשפט המחוזי והלשכה לא לבד.
תנועת "יושרה לישראל",(שלמען הגילוי הנאות אני נמנה על מייסדיה וחבר ההנהלה שלה), פנתה לוועדה לבחירת שופטים בדרישה למנוע את מינויו של האן כשופט מחוזי.
עו"ד איתן ארז. יושב ראש התנועה, מפרק ונאמן שזוכה להערכה רבה בקרב גורמים מקצועיים, העביר לוועדה לבחירת שופטים תיק עמוס שכלל 230 עמודים ובו טענה מרכזית לפיה מדובר במינוי פוליטי פסול, של אדם נטול מזג שיפוטי שלוקה ביחסי אנוש בעיתים.
בתיק מגובה במסמכים ועובדות בדוקות שהעביר עו"ד איתן ארז, הוא כתב בין השאר: שופט חייב להיות נעים הליכות ובעל סבלנות. עובדיו של האן במשרד הכנ"ר העידו כי דרש מהם לכנותו פרופסור האן, לא טרח לברכם לשלום כשפגש אותם, ולא ענה לברכתם. כל התנהלותו הינה בבחינת "אני ואפסי עוד", קל לשער כיצד יתייחס אדם שכזה אם ימונה לשופט לעורכי דין ובעלי דין שיופיעו לפניו".
לא ברור מדוע האן לא נקרא למשל לחקירה פלילית בפרשת העסקת היחצ"ן משה גל, על חשבון רשות השידור. דו"ח ביקורת של משרד המשפטים אישר שגל העניק שירותי דוברות להאן בחמישה עניינים שלא היו קשורים לפירוק רשות השידור, שעליהם קיבל 470 אלף שקל מקופת רשות השידור במשך שלוש שנים.
אם תהייתם במה עסק הייעוץ שניתן להאן, הוא נועד להאדיר את שמו של האן, כדי שיוכל לקבל ביתר קלות את התפקיד הבא. ומי שלם עבור השירות המיוחד שניתן להאן שלא כדין? צריך לנחש או שזה מובן? הקופה הציבורית.
האן, לא נדרש מעולם להחזיר את הכסף לקופה הציבורית, כשם שלא נדרש להחזיר את הוצאות הנסיעה המיותרת לארצות הברית, על חשבון הקופה הציבורית לצורך העברת סרטיית רשות השידור לדיגיטציה.
האן, שהחשיבות העצמית שהוא מיחס לעצמו עוררה תמיד גיחוך, כמו גם ניסיונו להציג עצמו כאיש ישר דרך, הותיר אחריו מערכת יחסי אנוש עכורה, שמעידה בעיקר על אופיו והתנהלותו.
אבל מה שמדהים בסיפור הזה היא המחשבה שהיה מי שחשב שאפשר למנות את האן גם לבית המשפט לבית המשפט העליון. או לבית המשפט המחוזי, כאשר לא זכור שהמועמד עבד יום אחד לא כעורך דין, ובוודאי שלא כשופט.
שרת המשפטים איילת שקד, התגלתה כעסקנית פוליטית קטנה, שלא טרחה להביא לידיעת הציבור והוועדה לבחירת שופטים שמדובר במינוי פוליטי.
אביו של דוד האן, אריה האן היה במשך שנים רבות מזכ"ל המפד"ל ומזכיר הכנסת. אמו יושבת ראש תנועת הנשים "אמונה", ואחיו בועז, שימש כעוזרו של השר נפתלי בנט, מחייה המפד"ל החדשה.
על זה כבר נאמר: כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה, אבל צריך ניסיון, מזג שיפוטי ויחסי אנוש ראויים.
3 חנופה דוחה
גלעד ארדן היה צריך לדחות את עצת החנפנים שמקיפים אותו, ולא לאשר לרכוש עבורו רכב מבצעי בעלות של יותר ממיליון שקלים.
את ההחלטה המוזרה לרכישת הרכב קיבל לא אחר מאשר משה צ'יקו אדרי, שלא נמצא ראוי להיות מפכ"ל המשטרה, אבל ראוי כנראה להמשיך לשמש כמנכ"ל המשרד לביטחון הפנים.
אני מוכן להמר שאת ההחלטה על רכישת הרכב היוקרתי החדש על חשבון הקופה הציבורית, קיבל אדרי לא חלילה כחנופה. אדרי יודע שכשהשר ארדן בשטח אין סיבה למתח, ומיליון שקלים במקרה כזה זה באמת כסף קטן, מה גם שהסכום לא משולם מכיסו של אדרי.
הנימוק לרכישת הרכב היקר הוא בכך שהוא דרוש לארדן לצורך חבירה לשטח והתרשמות אישית של השר מהאירועים.
משה צ'יקו אדרי, משוכנע שיש ליצור לשר תנאי עבודה נוחים וסביבת עבודה שיאפשרו לארדן לבצע הערכות ולקבל החלטות אבל מדובר בקשקוש מקושקש.
ארדן, יכול לחבור לשטח ברכב השרד שלו, בכל פעם שיחליט לעשות זאת גם ללא רכב מפואר, שכולל מרכז שליטה משוכלל .לא נחוץ לשר לביטחון הפנים רכב שממנו הוא יכול לשלוט באירועים, משום שזה אינו תפקידו אלא תפקידם של לובשי המדים.
ארדן, כשר לביטחון הפנים אינו האיש שמופקד על ניהול מבצעים משטרתיים. ארדן יודע בדיוק מה תפקידו, ואם הוא שכח הוא יכול להתעדכן באתר המשרד לביטחון הפנים, שם כתוב במפורש שמדובר בעיקר באחריות פרלמנטרית לתפקוד משטרת ישראל ואחריות זאת מעוגנת בפקודת המשטרה.
כך למשל אחראי ארדן בתפקידו בין השאר על הכרזת תחנות משטרה, והוצאת מרבית תעודות החיסיון הנוגעים להליכים פליליים שמטרתם מניעת פגיעה באינטרסים ציבוריים.
לא מצאתי בשום מקום שהשר ארדן זקוק לרכב כדי לחבור לשטח בעת פעילות מבצעית, משום שהמחוקק לא נתן לו סמכות לעסוק בכך וגם איננו מעוניין שיעסוק בכך. להתרשמותו האישית של השר אין שום חשיבות או משמעות על פי החוק, ורכב עם מרכז שליטה משוכלל צריך לשמש אולי את מפקד המחוז או גורמי השטח, אבל בוודאי שלא את השר לביטחון הפנים.
כדאי שבמקום החנופה שפשטה כנראה בקרבתו של השר ארדן תדאג המשטרה לעשות את מה שהיא צריכה, כמו לעדכן למשל את השר הממונה בזמן אמת על אירועים בשטח.
ארדן, כבר התבזה בפומבי פעם אחת כשלא עודכן בעת שלחש על אוזנו של הנשיא טראמפ בנמל התעופה שמתרחש אירוע טרור בעוד שמה שהיה באמת הוא לא יותר מתאונת דרכים.
4 לוחמת חברתית
אורלי לוי אבקסיס שרוצה להיות שרת הבריאות, היא לוחמת חברתית אמתית. העובדה שהיא מבקשת להיות שרת הבריאות אם תכנס לכנסת מעידה לדעתי על כך להבדיל מקשקשנים אחרים, היא הכתובת האמתית של משפחות המצוקה והיא באמת דואגת באמת לחלשים.
שר האוצר משה כחלון, היה רוצה שנזכור אותו כשר חברתי וכמגן החלשים, אבל הוא יכול לקבל שיעורים פרטיים מח"כ לוי אבקסיס בטיפול גם בנושאים חברתיים וגם בנזקקים.
הכנסת זקוקה למנהיגות כמו לוי אבוקסיס, שמצהירה עוד לפני הבחירות שהיא רוצה להיות שרת הבריאות. תיק הבריאות הוא תיק שכל פוליטיקאי מתרחק ממנו. ההכרזה של לוי אבקסיס שהיא מעוניינת בתיק כדי לנסות ולפתור את המשבר הקשה במערכת הבריאות מעיד שפיה וליבה שווים.
לוי אבקסיס גם הצהירה שהתנאי שלה להיכנס לממשלה שתוקם לאחר הבחירות תהיה רק לאחר שיובטח לה שתיק הבריאות יהיה בידיה.
מעניין שלא שמעתי הצהרה כזאת מעולם מפיו של השר החברתי משה כחלון. אולי בגלל שתיק הבריאות קטן עליו, ואולי משום שלמשרד הבריאות דרוש בולדוזר וכחלון לא כזה.
5 לא חבל?
קולות אבודים. גם אני הופתעתי לקרוא שבמערכת הבחירות הקרובה יהיו 17 מנדטים אבודים. זה יקרה משום שישראלים רבים ישהו ביום הבחירות מחוץ לישראל.
הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים שמספר הישראלים ששהו בחו"ל למשל בסוף שנת 2016 הסתכם ב-596 אלף. כאשר מתרגמים את המספרים לשפת המנדטים, הנתון שמתקבל הוא שקרוב ל-17 מנדטים נזרקים לפח.
נייר עבודה של ד"ר ניר אטמור, וד"ר עופר קינג, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מלמד שיותר ויותר מדינות מאפשרות לאזרחיהן השוהים מחוץ למדינה להצביע בבחירות.
מתברר כי הסוגיה נדונה גם בממשלתו השנייה של נתניהו 2013-2009 ובהסכם הקואליציוני שחתמה סיעת הליכוד, נאמר במפורש כי הממשלה תגבש הצעת חוק ממשלתית, שתאפשר הצבעה של ישראלים השוהים בחו"ל ביום הבחירות. סוכם כי הצעת החוק תונח על שולחן הכנסת בתוך שנה מיום כינון הממשלה. אלא שהצעת חוק כזאת לא הונחה מעולם.
בישראל רשאים להצביע רק שליחים מטעם המדינה השוהים מחוץ לה, ובהם דיפלומטים ואנשי צבא. במרבית המקרים ניתן גם לשאר בני המשפחה שמתגוררים עם בעלי התפקידים להצביע.
נכון להיום מעניקות ע"פ נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה 115 מדינות זכות הצבעה לאזרחיהן השוהים מחוץ למדינה.
אוסטרליה, בלגיה, בריטניה, והולנד מתירות לאזרחיהן השוהים במדינות אחרות, יותר משיטת הצבעה אחת. בשנת -2001 הרחיבה בלגיה במידה ניכרת את האפשרות להצביע מחוץ למדינה ואפשרה לבוחרים להצביע גם בפקס. גם שוודיה שינתה את חוק הבחירות בשנת -2002 והיא מאפשרת הצבעה בדואר.
באסטוניה יכולים הבוחרים להצביע באמצעות אתר האינטרנט ישירות באמצעות אתר הבחירות המרכזי.
ומה יהיה אצלנו? את התשובה אפשר לקבל בתשובה לשאלה ששאל דתי שישב שבעה בבני ברק את הרבי שלו. הוא ביקש לדעת האם למרות שהוא יושב שבעה על אביו, הוא יכול לצאת להצביע? אין בעיה השיב הרב, אבא שלך גם הצביע.
סיפור מהחיים גם לשוטרי הסיור של משטרת זיכרון יעקב, יש לפעמים רגעים בלתי נשכחים. אחד מהם הוא הסיפור על נהג בן 62 של רכב תפעולי שיצא ממתחם תחנת דלק ונעצר כשנהג שלא כחוק.
הנהג תושב פארדיס לא התבלבל והציג בפני השוטרים ….תעודת עיוור. הוא סיפר לשוטרים שהוא עיוור מלידה.
להגנתו טען שרק קפץ לתדלק את המכונית ו"אין שום בעיה. הוא מכיר את הדרך בעל פה". השוטרים לא השתכנעו מהנימוק המקורי, ולקחו אותו למקום שבו יכיר מעתה לא פחות טוב-תא המעצר.
הכותב הוא משפטן ששימש מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב ראש אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי "יושרה לישראל" ומשמש חבר הנהלת התנועה האמור אינו על דעת יושרה לישראל.
רישום תגובה