משה נסטלבאום.
טור אישי בשישי שלא דופק חשבון * איך הופך ספין לידיעה ואיך ידיעה הופכת לעובדה? *מי יציל את מפלגת העבודה מעצמה?* איך הפכה מפלגת העבודה למפלגה שאוכלת את ראשיה ומי הבא בתור* על פסח בבטומי בירת גיאורגיה – לא מה שחשבתם * העיר שלחוף הים השחור מצטרפת לשולחן הסדר.
אם גם אתם קיבלתם את רשימת השרים שישבו בממשלה הבאה בווטצ אפ, או באחת הרשתות החברתיות אתם לא לבד. למי יש עניין ליצור ספין פוליטי? לאחד המועמדים לשבת ליד שולחן הממשלה, או אולי למקורבי ראש הממשלה.
במפלגת העבודה המתינו זמן קצר אחרי ספירת הקולות וכבר שלפו את הסכינים. איך הפכה מפלגת העבודה הסוציאל דמוקרטית, למפלגה שאוכלת את ראשיה. לא תאמינו כמה אנשים עמדו בראש מפלגת העבודה מאז שבנימין נתניהו עומד בראש הליכוד. על מה זה מלמד? תחליטו בעצמכם.
את ליל הסדר השנה אני עושה בבטומי בירת גיאורגיה שלחוף הים השחור. בטומי היא היעד הבא. היא אטרקטיבית, מסבירת פנים יפה וזולה במיוחד לתייר הישראלי. רוצים לבוא לבטומי ? תוכלו לקרוא מה היא מציעה. חג שמח מבטומי תתחילו לארוז.
מלחמת הספינים
ספין זה ספין. אבל ספין יכול להפוך בקלות לידיעה. נהוג לעשות שימוש בספינים במערכת הפוליטית אבל לא רק בה. בסוף השבוע היה מי שהריץ ספין פוליטי ברשתות החברתיות וזה לא מקרי.
ראש הממשלה קיבל עשרים ושמונה ימים מנשיא המדינה להקים את ממשלתו החמישית. בעלי ענין הריצו ברשתות החברתיות "ספין" על הרכבה הצפוי של הממשלה.
במסגרת הספין הופצה טבלה שבה שובצו שרי הממשלה החדשים. הספין הוא הגיוני, ומרבית השיבוצים כנראה צפויים. הוא נועד כנראה לעיניו של ראש הממשלה, שאחראי על שיבוץ השרים בממשלתו החדשה, ואין כמו רעיון טוב שיכול להפוך למציאות.
מה שעשה או עשו יוצרי הספין, הוא ניסיון ליצור עבור ראש הממשלה נייר עבודה בסיסי והגיוני, שאם ראש הממשלה יבחר לאמץ רק חלק ממנו וזה יהיה במקרה החלק המועדף על יוצרי הספין, ברור שהם יצאו נשכרים ושיחקו אותה בגדול.
כך תראה הממשלה החדשה על פי הספין שרץ ברשתות החברתיות: יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין. יושב ראש הקואליציה דוד ביתן, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון יואב קיש, שר החוץ ישראל כ"ץ. שר הביטחון אביגדור ליברמן. שר האוצר משה כחלון. שר החינוך רפי פרץ. שר המשפטים יריב לוין. שר הבריאות יעקב ליצמן. שר הפנים והשר לפיתוח הנגב והגליל, אריה דר עי. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן. שר התחבורה גלעד ארדן. השרה לביטחון הפנים מירי רגב. שר העלייה והקליטה עודד פורר. השר להגנת הסביבה זאב אלקין. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי. שר האנרגיה יובל שטייניץ. שרת התרבות גילה גמליאל. שר המדע אופיר אקוניס. שר החקלאות יואב גלנט. שר השיכון בצלאל סמוטריץ. שר הרווחה חיים כ"ץ. שר התיירות גדעון סער. שר התקשורת אמיר אוחנה. שר המודיעין וההסברה אבי דיכטר. שר הדתות איציק כהן או משולם נהרי. השר לשוויון חברתי דוד אמסלם, שרת התפוצות ציפי חוטבלי, והשר לענייני ירושלים ניר ברקת.
השיבוץ הגיוני. רק לא ברור האם את הספין יצר מי שמעוניין להשתלב בממשלתו החדשה של נתניהו, או שהספין הוא פרי יצירתם של אנשיו של ראש הממשלה, שמבקשים להכין את בעלי הסיכויים הטובים לשבת ליד שולחן הממשלה החדשה למה כדאי לצפות.
לא חלפה יממה והעיתון "דה מרקר", אימץ את הספין. הוא הכניס בו כמה שינויים קלים ביותר, וספין הבוקר של הרשתות החברתיות הפך לידיעה עיתונאית של ממש אחר הצהריים, וזכה למקום חשוב בעיתון חשוב.
על כמה מחברי הכנסת המיועדים לתפקידי שרים אין כנראה מחלוקת. בכמה משרדים שנחשבים מבוקשים יתקל ראש הממשלה בבעיות לא פשוטות מצד שותפיו העתידיים, שיודעים שעבור הקואליציה של נתניהו כל קול הוא קול חשוב וזה בדיוק הזמן ללחוץ עליו.
ראש הממשלה יעדיף בראש ובראשונה לפתור את הפלונטר עם שותפיו לקואליציה, ורק אחר כך לדאוג לשיבוצם של שרי הליכוד הנמצאים ממילא בכיסו. נתניהו, שמכיר את כולם, יודע היטב שהוא מוקף בעדת חנפנים שכל רצונה הוא לקבל נתח מהעוגה, כאשר את הנתחים המשמעותיים הוא יהיה חייב לתת למי שאינם תלויים בו פוליטית או מפלגתית.
לנתניהו ברור שאף לא אחד ממי שהיו שרים בממשלתו הקודמת, יערוק או יעזוב את הליכוד, ולכן רק טבעי שהוא יפעל לרצות בראש ובראשונה את שותפיו העתידיים החדשים והישנים.
ראש הממשלה יודע שלא כל המועמדים לתפקיד שרים יהיו שבעי רצון ממה שיוצע להם. יתכן שיהיו בודדים שיפגינו שרירים, ויודיעו שהם מוותרים על התפקיד. נתניהו אינו מודאג, הוא יודע שעל כל שר שלא יביע שביעות רצון, או שידחה את ההצעה שמוצעת לו, יתמודדו חמישה חברי כנסת שיסכימו לקבל כל תפקיד שיוצע להם ובלבד שיצטרפו לשולחן הממשלה.
נתניהו, נכנס לממשלתו החמישית כשהוא מודע היטב לכוחו הפוליטי ולתמיכה הגדולה שלה הוא זכה. כהרגלו הוא מסתכל אל העתיד. עד עכשיו הוא התנהל כאומן שחמט שלא נופל מגארי קספרוב, שהיה אלוף העולם בשחמט בשנת 1985 והגיע לדרגת רב אמן.
נתניהו, נחוש להראות למתנגדיו בליכוד מי יישאר על לוח השחמט בצריח, ומי יהיה בקרוב רק חייל. הכול תלוי בעוצמת המרד אם יהיה כזה בקרב שרי הליכוד.
לנתניהו אין הרבה ברירות, הוא חייב לעמוד בלוח הזמנים שקצב לו הנשיא והוא יעמוד בו. השאלה היא האם לחוסר שביעות הרצון של מי שיקופחו יהיה משקל – לדעתי לא.
2 מפלגת נחשים
מפלגת העבודה היא מפלגה שאוכלת את ראשיה. ניתן היה לצפות שהמפלגה הסוציאל דמוקרטית, פרי יצירת מפא"י ההיסטורית, אחדות העבודה –פועלי ציון ורפ"י, שחרטה על דגלה את הערך חברות, תקפיד להתנהל כך במציאות. אבל מתברר שמפלגת העבודה היא כנראה קן נחשים לא קטן שכל מי שמתקרב אליו זוכה בהכשה של כמה מהנחשים המוכרים, ששומרים בקנאות על כיסאם מחשש שיאבדו אותו.
אבי גבאי, הגיע למפלגת העבודה מהמגזר העסקי. כמי שניהל בעבר בהצלחה רבה את חברת "בזק", הוא גילה בקיאות רבה יחסית באיתור נחשים מקצועיים.
אחד מהם הוא הצליח לדחוק למקום לא ריאלי ברשימה לכנסת, ונראה שהוא חיסל את הקרירה הפוליטית שלו. כלפי שאר הנחשים נהג גבאי מנהג של מאלף נחשים או מהפנט נחשים הודי, שיודע שפעולת ההפנוט או האילוף היא רק אחיזת עיניים, משום שלא ניתן לאלף נחשים, לא כל שכן נחשים פוליטיים שמפלגת העבודה התברכה בהם.
בתקופה שבה משמש ראש הממשלה בנימין נתניהו יושב ראש הליכוד, הצליחו הנחשים במפלגת העבודה להכיש שמונה ראשי מפלגה ונראה שהיד עוד נטויה.
על כיסא יושב ראש מפלגת העבודה ישבו יצחק רבין, שמעון פרס. אהוד ברק. עמיר פרץ. מיכה חריש. שלי יחימוביץ. בוזי הרצוג ואבי גבאי. קדמו לתקופת נתניהו פואד בן אליעזר ועמרם מצנע.
רק הסתיימה ספירת הקלפיות וכבר נשלפו הסכינים והחרבות כאשר מתנגדיו של היושב ראש אבי גבאי, כבר מבקשים לערוף את ראשו ולהמליך עליהם מנהיג חדש. גבאי שבא למפלגת העבודה ממפלגתו של משה כחלון, לא טירון פוליטי, והוא מבין שמה שמעניין באמת את הנחשים, הוא לא שיקומה של מפלגת העבודה, אלא ראשו של היושב ראש.
לכן, הוא נהג בתבונה שלא נאחז בכיסא והודיע שבקרוב מאד יהיו שוב פריימריס במפלגת העבודה. אין הודעה משמחת מזאת. וותיקי התנועה הקיבוצית יהפכו שוב מחוזרים על ידי חברי הכנסת של מפלגתם. חיי הקיבוץ השלווים והרגועים יהפכו שוב לסוערים ומלאי עניין. גם הסניפים העירוניים של המפלגה יתעוררו מתרדמתם, ואלפי גמלאים יבואו לשמוע את אותם דברים ששמעו לפני חודשיים שלושה.
המנהיגים יבטיחו שוב שמפלגת העבודה עומדת בפני התחדשות. קשישי המפלגה שעדיין מצביעים למפלגת העבודה, שום יבטיחו למועמדים את קולם. ואם לא יחול שינוי אמתי מפלגת העבודה תמשיך לשבת שוב באופוזיציה.
המפלגה שהקימה את המדינה והתברכה במנהיגים אמתיים הפכה לא רלבנטית. מצביעיה המסורתיים פנו למפלגות קטנות לכחול לבן וגם לליכוד. קומץ פוליטיקאים עדיין מאמין שיש למפלגת העבודה תקומה, אבל הציבור שמאס בעדת הנחשים חושב אחרת.
בקרוב יבחר לעבודה מנהיג חדש. כמה זמן הוא ישרוד בתפקיד? כל ניחוש יתקבל.
גיאורגיה הקסומה
בטומי שלחוף הים השחור שמרוחקת רק שעתיים של טיסה מישראל היא כנראה הלהיט הבא. אלפי משפחות בחרו לעשות את החג בבירת גיאורגיה, וברחובות המדינה שנמצאת לחופו המזרחי של הים השחור, שומעים היום את השפה העברית יותר מאשר אי פעם.
שדה התעופה הקטן של בטומי הזכיר לי את נמל התעופה הישן של אילת. ראיתי בשדה רק מסוע מזוודות אחד, אבל אי אפשר להתעלם מחריצותם של הסבלים הגיאורגים, שעוד לפני שהגענו למסוף הצליחו לפרוק מהמטוס את כל המזוודות.
כבר בשלבים הראשונים של הנחיתה מזדרזים הישראליים לפתוח את מכשירי הטלפון הניידים. אבל על מסך הטלפון לא נראים סימנים שמעידים שיש סיכוי להתחבר למציאות. האות המיוחל של אף לא אחת מהרשתות הסלולאריות המוכרות מגיע, ומהר מאד מתברר שרק סים גיאורגי שאותו ניתן לרכוש בחנויות בבטומי, ביכול להביא לחידוש הקשר עם העולם.
אבל יש גם הפתעה לטובה. בטומי מרושתת כולה ברשת אינטרנט מהירה שבעזרתה ניתן ליצור בקלות קשר עם כל מקום ובלבד שיש לך קשר עם רשת ה- wi-fi.
כל בתי המלון והמסעדות מחוברים לרשת האינטרנט, הרשתות אינן פתוחות אבל במלונות ובמסעדות יתנו לכם בלי שום בעיה את הקוד כדי להתחבר.
נסיעה קצרה לבתי המלון שבמרכז העיר חושפת את גיאורגיה שהייתה במשך שנים רבות תחת המשטר הקומוניסטי. מאות שיכונים בצבע ובצורה אחידה, רבים מהם זקוקים לשיפוץ דחוף, ניצבים משני צדי הכביש שמוביל משדה התעופה למרכז העיר.
בצד הבתים הישנים שסמלם המסחרי היא כביסה שמתנפנפת ברוח שתלויה בין חצרות הבניינים הישנים, לא ניתן להתעלם מתנופת בניה של מגדלים רבים שגובהם מגיע ליותר משלושים קומות. בנינים אלה הם פניה החדשות של בטומי שהופכת בצעדי ענק לעיר תיירות שבתוך זמן קצר תהפוך ליעד של מטיילים לא רק מישראל אלא גם מארצות אירופה.
הישראלים גילו את בטומי בעיקר בגלל מחיריה הזולים. הכול זול פה, החל ממחיר המלונות המפוארים, ועד למחירי המסעדות החנויות והמוניות. ישראלים רבים ובעיקר צעירים גילו את בתי הקזינו שצמודים למלונות היוקרה[WU1] . רבים מהם באים לקזינו כדי לזכות בארוחת חינם מבלי להמר.
שלא כמו ברומניה, כניסה לקזינו בבטומי אינה כרוכה בתשלום, ועד שבעלי בתי הקזינו בבטומי יזכו להכיר את המטייל הישראלי הכניסה לבתי הקזינו פתוחה לכולם כנגד הצגת דרכון.
כדי לקבל מושג על המחירים בבטומי חשוב להכיר את רמת השכר שמשולמת לעובדים. רופא בבטומי משתכר בין 600 ל-700 דולרים לחודש, וכדי להגיע לסכום הזה הוא נדרש לעבוד בכמה מקומות עבודה. גם המורים בבטומי משתכרים שכר כמעט זהה אלא שכדי להעלות את שכרם, גם הם נדרשים לכמה מקומות עבודה ולשיעורים פרטים.
מחירה של נסיעה במונית בבטומי מגיע לסכום המקביל לעשרים שקלים. מחירי המזון בחנויות זולים מאד, וכך גם מחירי ההנעלה וההלבשה. נמכרים כאן בעיקר מותגים מזויפים, אבל תמורת מחירים זולים בהרבה מאלה שבארץ ניתן למצוא גם מוצרים מקוריים.
אם אתם באים לטייל בבטומי תוכלו לטייל באתרי הפרא של הרי הקווקז, בין כפרים קטנים שבהם הזמן עצר מלכת, והאוכלוסייה הדלילה חייה בשלווה פסטורלית. אפשר ליהנות מדוכני השוק האוטנטי והססגוני של באקו, ולהתארח לארוחה בבית של משפחות מקומיות. יש כאן הרבה פארקים, גנים בוטנים שמורות טבע וג'ונגלים שיד אדם טרם נגעה בהם.
אבל אפשר גם להסתפק בטיול בין בתיה הישנים של בטומי ולגלות את חצרות הבתים שלא השתנו מאות שנים. תמצאו עיר מכניסת אורחים עם מסעדות מצוינות שעבור הישראלים היא אטרקטיבית במיוחד בגלל מחיריה הזולים.
הכותב הוא משפטן ששימש מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב ראש אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי "יושרה לישראל" וחבר הנהלת התנועה. האמור אינו עמדת "יושרה לישראל.
רישום תגובה