פוליטיקאי חרב להשכיר.
טור אישי בשלישי* איך הצליח השר גלעד ארדן לשבור את כל שיאי הגיחוך, ולמה חשוב שמטה הבחירות של הליכוד יחביא אותו* עשרים שנה למותו של אילן רועה ז"ל, כתב "קול ישראל, ששילם בחייו על עיתונאות שטח אמתית* מי לא רצה את אלדד קובלנץ בטלוויזיה החינוכית* ועל ההישג המרשים של עו"ד פיני פישלר, שבזכותו יפורסמו מעתה שמות שוטרים שסרחו *
ארדן הליצן
גלעד ארדן שבר מזמן את כל שיאי הגיחוך. לאחר תקופת נתק ממושכת שבה ראש הממשלה נתניהו לא ספר אותו, הוא זכה שוב לכבוד השמור למי שנמנה עם נאמנו של ראש הממשלה, והוזמן לבית ברחוב בלפור. נתניהו יודע בדיוק מה שווה ארדן-וכנראה לא הרבה.
בתקופת בחירות כל חייל הוא לוחם. נתניהו מבין שאין דבר נכון יותר מאשר לרתום להצלחתו גם את ארדן ולשלוח אותו לקו האש. ארדן יודע שאם הוא לא יציית, הוא לא ימצא את עצמו בממשלה הבאה אם נתניהו ירכיב אותה ולא הוא לא לוקח סיכון.
ארדן, התגלה כחסר מנהיגות וכחסר חוט שידרה, בתפקידו לא רק כשר לביטחון הפנים, אלא גם כשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. נתניהו לא שוכח וכנראה גם לא ישכח לארדן, את חלקו המרכזי בהקמת תאגיד השידור הציבורי שעושה לנתניהו הרבה צרות, אבל כשיש בחירות כללי המשחק משתנים.
ארדן, חזר כנראה מרחוב בלפור עם דף מסרים, שאתו הזדרז לדקלם יומיים לאחר הפגישה בבית ראש הממשלה בחדשות ערוץ 2 בתוכנית של דנה וייס.
לארדן יש זיכרון קצר. דנה וייס עיתונאית מנוסה הזכירה לו דברים שאמר באפריל 2007 כשאהוד אולמרט היה ראש הממשלה, ושרים מהימין והשמאל קראו לו באותה עת להשעות עצמו מתפקיד ראש הממשלה. בעת החקירות שהתנהלו נגדו.
ארדן היה כבר אז ברברן לא קטן. לא ברור את מי הוא ביקש אז לרצות. אבל הדברים שאמר לפני עשר שנים הם בלתי נשכחים: " שום מקום עבודה, בוודאי שלא משרד ראש הממשלה אינו יכול להרשות לעצמו שמי שאמור לנהל אותו יקדיש את מרב זמנו בניסיונות להיחלץ מזרועות החוק. בכל פעם שאולמרט מגיע לתחתית, הוא מוכיח לנו שניתן לרדת נמוך יותר".
מי שמוכיח שאפשר לרדת נמוך יותר, ומי שיורד נמוך הוא גלעד ארדן ולא אולמרט. ארדן בעל המוסר הכפול, שטוב בדקלומים והרבה פחות במעשים, התקשה להשיב ברצינות לשאלתה של דנה וייס, מדוע מה שנכון לגבי אולמרט לא נכון לגבי נתניהו.
נראה שארדן, שמרבה לקשקש, לא זכר את הקשקוש שהשמיע לפני יותר מעשר שנים, והשיב לדנה וייס תשובה שלא מכבדת את הצופים. הנימוק שלו היה שישראל הייתה באותה תקופה במלחמה, ושאולמרט עצמו העיד לדברי ארדן, שהוא לא היה ראש ממשלה פופולארי. הבנתם את זה? אני לא.
"הליכוד", ינהג נכון אם יחביא את ארדן הליצן, במערכת הבחירות הנוכחית ולא ישלח אותו לאולפני הטלוויזיה. ארדן הוא סמרטוט אדום עבור 1600 משפחות של עובדי רשות השידור שמטה לחמם נכרת, ברפורמה המפוארת שהוא יזם. ספק מי מעובדי רשות השידור יצביע בבחירות עבור מפלגה שגלעד ארדן הוא מראשיה.
לא מדובר רק ב-1600 עובדים. מדובר בעובדים ובבנות זוגן, שזוכרים את השם גלעד ארדן, כמי שגרם להם להתקיים תקופה ארוכה מדמי אבטלה, כשארדן חי באותה עת ברווחה רבה, ואפילו החליף בית.
חלק מהעובדים לא מצאו פרנסה עד היום. וכולם זוכרים מי הביא אותם לכך. אין ספק שארדן אינו דמות אהודה, בלשון המעטה בקרב עובדי רשות השידור, שאיבדו את פרנסתם ברפורמה שהוביל.
כדאי לשמוע את דעתו של ראש הממשלה נתניהו על ארדן ועל המהלך שהוא יצר עבור נתניהו. ארדן הוא אביו מולידו של תאגיד השידור הציבורי בניהולו של המנכ"ל אלדד קובלנץ, שמבקש להתמודד עכשיו על תקופת כהונה נוספת, למרות טיוטת דוח של מבקר המדינה, שמופנית לחברי וועדת האיתור מבהירה להם במי לא לבחור.
חברי וועדת האיתור המופקדים על איתור מנכ"ל לגוף ציבורי, לא יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. הם חייבים להישמע למבקר המדינה. כדאי לא לטעות. לא מדובר באופציה שהעביר המבקר לוועדת האיתור, מדובר בהחלטה חד משמעית של השופט יוסף שפירא שהתאגיד חייב למלא.
ספק אם קובלנץ "שכח" שנתניהו לא תמך בו למנהל הטלוויזיה החינוכית, והוא זה שלא אישר את מינויו וכניסתו לתפקיד במשך תקופה ארוכה. זה היה כששר החינוך גדעון סער, המליץ על מינויו של קובלנץ בפני הממשלה.
בטוח שנתניהו מבין היום שבתאגיד השידור הציבורי הוא בעל המאה אבל לא בעל הדעה.
לא מצביעים
קולות אבודים. גם אני הופתעתי לקרוא השבוע שבמערכת הבחירות הקרובה יהיו 17 מנדטים אבודים. זה יקרה משום שישראלים רבים ישהו ביום הבחירות מחוץ לישראל.
הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים שמספר הישראלים ששהו בחו"ל למשל בסוף שנת 2016 הסתכם ב-596 אלף. כאשר מתרגמים את המספרים לשפת המנדטים, הנתון שמתקבל הוא שקרוב ל-17 מנדטים נזרקים לפח.
מגילת רות
איוב קרא לא עושה כותרות כבר הרבה זמן ואני מודאג. הרושם הוא שהוא שרוף בלשכת ראש הממשלה. קרא מעיד שהוא שמע שהוא מסוכסך עם נתניהו בגלל דברים שאמר על רעייתו שרה. שמו הופיע ברשימות החיסול במקדימות בליכוד. קרא אומר ש"שיש הכחשה טוטאלית של משרד ראש הממשלה", אבל משרד ראש הממשלה לא מכחיש כלום.
קרא קובע שלומר שיש לו סכסוך עם נתניהו, זה כמו לומר שיש לו סכסוך עם רעייתו. הוא לא מבין כנראה שסכסוך עם רעייתו לא יפגע בקריירה הפוליטית שלו, אבל סכסוך עם רעיית ראש הממשלה עלול לגדוע לאלתר את הקריירה הפוליטית שלו. זה לא צעד חכם לריב עם מי שקרובה לאוזנו של ראש הממשלה, והטענה שמשמיע קרא שיש מי שרוצים לסכסך בין השניים מתקבלת בלא יותר מחיוך רחב.
עכשיו קרא סופר את הימים לסיום תפקידו. הוא מבין שהכישלון בבחירות המוקדמות בליכוד, לא יאפשר לו לראות לא את חדר ישיבות הממשלה וגם לא את אולם המליאה של הכנסת.
קשה להתייחס באמינות לדבריו, לפיהם קיבל הבטחה מראש הממשלה, שישב בממשלה הבאה בכל מצב. הבטחה כזאת אינה הגיונית, ולא ברור מה הביא את נתניהו, להעניק לקרא הבטחה כזאת, בהנחה שדבריו של השר קרא אינם עוד המצאה שלו.
קרא, מגלה לאחרונה בקיאות יוצאת דופן במגילת רות, ואומר כי ילך אחרי נתניהו עד יומו האחרון כמו רות המואבייה. אלא שלא בטוח שתכונותיה של רות המואבייה זהות לתכונותיו של השר קרא. רות המואבייה גילתה צניעות וחריצות, דברים שלא היו סמלו המסחרי של השר קרא.
לפחות בעניין הכרת התודה של השר קרא יש אולי דמיון מסוים. כשבועז מגלה כלפי רות יחס מיוחד, היא יורדת על ברכיה, משתחווה לו ושואלת בהפתעה מדוע זכתה לקבל יחס כזה, שהרי היא לא מישראל, ובועז איננו מכיר אותה.
יתכן שזה מסביר את חנפנותו המופלגת לראש הממשלה, ויתכן שהתכונה טבועה באופיו של השר קרא. מה שבטוח שבשלב הזה איוב קרא לא נשאר על הגלגל ולעלות עליו מחדש יהיה לא יהיה פשוט.
רישום תגובה